החלטה בתיק בש"פ 5392/05

          העורר נעצר עד תום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בכוח ואונס. הערר שבפניי עניינו בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לעיון מחדש בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.      

1.       בהחלטתי מיום 20.6.05 הוריתי על קבלת תסקיר קצין מבחן שיבחן את שאלת מסוכנותו של העורר ואת היתכנותן של חלופות מעצר שהועלו. כן הוריתי לצדדים להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להקדים את מועדי הדיון בתיק.

          ביסוד החלטתי עמדו שני טעמים: האחד, טענתו של העורר כי יש מקום לשקול בשנית את הקביעה בדבר מסוכנותו, נוכח חוות דעת פסיכיאטר מטעמו, כפי שפורט בהחלטה. השני, העובדה כי על אף שהעורר נעצר עד תום ההליכים עוד בחודש פברואר האחרון, התיק נקבע לארבע ישיבות לשמיעת ראיות רק לחודש ינואר 2006.

2.       ביום 4.7.05 הודיעה המשיבה כי הדיון בתיק העיקרי הועבר להרכב אחר וכי נקבעו ארבעה מועדים בחודש ספטמבר לשמיעת הראיות. במקביל הוגש תסקיר שירות המבחן בו צוינו שתי חלופות מעצר אפשריות, האחת בבית אחותו של העורר והשניה בבית אחיו. לגבי שתי החלופות עולה מהתסקיר כי שירות המבחן התרשם כי הן חלופות ראויות. יחד עם זאת, התסקיר מציין כי בשלב זה קיים קושי לבחון את הסיכון להישנות העבירות ואת אופי הגבולות להם זקוק העורר וכי נוכח הרשעתו הקודמת, לאחר שנתפס מציץ לבתי נשים, כפי שפורט בהחלטתי הקודמת, מעריך שירות המבחן כי קיים סיכון במקרה זה. בסופו של דבר מציין קצין המבחן כי התקשה לבוא בהמלצה חד משמעית באשר לשחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח הקושי להעריך את מידת שליטתו בדחפיו המיניים.

3.       לאחר שקיבלתי את תסקיר שירות המבחן קיימתי ישיבה נוספת בבקשה. סנגורו של העורר ציין בפני כי הוא רואה את התסקיר כממליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר. הוא שב על טענותיו כי מדובר באדם נורמטיבי שזה לו המעצר הראשון ואשר נושא עמו חותמה של חוויה קשה שעבר במהלך שירותו הצבאי. כן חזר וטען כי חלופות המעצר המוצעות אצל בני משפחתו של העורר יש בהן כדי להפיג את מסוכנותו הנטענת ולאפשר פיקוח רציף עליו. הסנגור אף הדגיש את הנזק הכלכלי הכבד שנגרם לעורר בשל מעצרו וטען כי השהיה במעצר גורמת להידרדרות במצבו הנפשי.

          ב"כ המדינה מצדה הדגישה כי על אף שכל העובדות הצריכות לעניין היו בפני שירות המבחן, לא הגיע שירות המבחן למסקנה כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר ואף קבע שאינו יכול להעריך את מידת שליטתו בדחפיו. מכאן, טוענת היא, אין מקום לשנות מההחלטה בעניינו ולא ניתן לשחררו.

4.        הפכתי והפכתי בשאלה האם ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר. לא אכחד כי לכתחילה הקשתה עלי העובדה כי תחילת משפטו של העורר נקבעה לחודש ינואר 2006. יחד עם זאת, לאחר שנקבעו ארבעה מועדים לשמיעת ההוכחות לחודש ספטמבר 2005 ובמיוחד לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

           כאמור, שירות המבחן העריך כי קיים סיכון לחוסר גבולות מצדו של העורר ועל אף שמצא כי חלופות המעצר המוצעות מגובשות, לא היה באפשרותו לבוא בהמלצה חד משמעית על שחרורו לחלופת מעצר. כל אלה באים על רקע העבירה הקודמת בה הורשע העורר, לגביה קבע בית משפט השלום בגזר דינו, לאחר שהחליט לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים:

"עם זאת, אין בדברים אלה כדי להמעיט כמלוא הנימה מהחומרה הטבועה במעשיו של הנאשם שפגע בפרטיותן של נשים וחדר לתוך עולמן והפר שלוותן, תוך שהוא מסיג גבולן ומטיל עליהן חרדה. על מעשה זה, המצטרף גם להתנגדותו למעצר, עליו ליתן את הדין".

           ההרשעה בתיק זה אף היא היוותה חלק משיקולי שירות המבחן בגיבוש עמדתו.

           חומרתם של הדברים ברורה ולא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהרשעה בעבירה השייכת ל"משפחת" העבירות המיוחסות לעורר גם בהליך הנוכחי - עבירות המין. בסיכומם של דברים, נוכח כל אלה, איני סבורה כי יש מקום בשלב זה לשנות מקביעתה של השופטת פרוקצ'יה בעניין מסוכנותו של העורר בבש"פ 1946/05, ובהתחשב בכך שכאמור נקבעו ארבעה מועדים לשמיעה מייד לאחר הפגרה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כמובן, ככל שיתקדם ההליך בעניינו של העורר ובכפוף להתפתחויות שעשויות לחול בו, באפשרותו של העורר לשוב ולפנות אל בית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לעיון חוזר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ז' בתמוז תשס"ה (14.7.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: